<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה בר אילעאי</h1>
<h2>דף טו:</h2>
רבי יהודה בר אילעאי הוא רבי יהודה סתם שבכל מקום. וסתם ספרא אליביה. וגרסינן במסכת תמורה פרק יש בקרבנות כל מקום שאתה מוצא מעשה בחסיד אחד אינו אלא או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה בר אלעאי. כההיא דפרק מפנין [שבת קכ"ז ע"ב] תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל (ולמלון) [ובמלון] השכיבה תחת מרגלותיו וכו'. וכההיא דברכות [ה' ע"ב] מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה וכו'. וכההיא דפרק שואל אדם [שבת ק"כ ע"ב] מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו וכו' עד ונעשה לו נס ועלה בה צלף, ממנו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. ובברכות פרק אין עומדין [ל"ב ע"ב] הלכה אפילו המלך שואל בשלומו תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך וכו'. בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק נ' ע"ב] תנו רבנן לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים ומעשה (בחסיד) [באדם] אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים מצאו חסד אחד אמר לו ריקה מפני [מה] אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך וכו'.
ומספקא לי אי דוקא קאמר כל מקום שאתה מוצא מעשה בחסיד אחד. אבל כי הא דקתני "מצאו חסיד אחד" מספקא לי. ונראה לי דלא שנא.
מיהו הא קא מיבעיא [לי] אי לבעל הברייתא מפשט פשיטא ליה איזהו אותו חסיד [בכל] מקום ששנה מעשה בחסיד אחד או ספוקי מספקא ליה. דאי מפשט פשיטא ליה הרי בכמה מקומות שנינו חסידותו של רבי יהודה בר אלעאי ומפרש שמו. כההיא דמגילה פ"א [כ"ט ע"א] ובכתובות פ"ב [י"ז ע"א] תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת והכנסת כלה אמרו עליו על רבי יהודה בר אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. ובשלהי תענית [ל' ע"א] אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ערב תשעה [באב] מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכירים וכו'. ובפרק במה מדליקין [שבת כ"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי בערב שבת מביאין לו עריבה מליאה חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו והיה מתעטף ויושב בסדינין המצויצין ודומה למלאך ה' צבאות. ובנדרים שלהי פרק רבי אליעזר [מ"ט ע"ב] ההוא דאמר לדביתהו קונם את נהנית לי עד שתטעמי תבשילך לרבי יהודה ורבי שמעון. רבי יהודה טעם אמר קל וחומר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו וכו'. ושמעתי הא דגרסינן בפרק האומר התקבל [גיטין ס"ז ע"ב] רבי יהודה חכם לכשירצה, פירוש לפי שהיה מהרהר וטרוד במילי דחסידות פעמים שאותה (טמא) [מחשבה] היתה מערבתו. אבל כשהיה נותן לב לברר בלא שאר מחשבה היה מסתיים להלכה.
והוא שנקרא ראש המדברים כדאיתא בבמה מדליקין [שבת ל"ג ע"ב] כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ורבי אליעזר ב"ר יוסי ורבי שמעון בן יוחאי. עד נענה רבי יהודה בר אלעאי ראש המדברים בכל מקום וכו'. ובשלהי ברכות [ס"ג ע"ב] נמי תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר המודעי פתחו כולן בכבוד אכסניא ודרשו פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד התורה ודרש וכו'. ובמנחות פרק המנחות והנסכים [ק"ג ע"א] מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד אמר לו רבי שמעון והלא אלו לפרים וכו'. ובגמרא שאיל שאילתא למעלה מרבי יהודה בר אלעאי מנין לאומר הרי עלי ששים ואחד שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי ואחד פתח רבי יהודה בר אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר שכן מצינו וכו'. אע"ג דרבי שמעון השיב תשובה נצחת כדמסיק דאמרו לו אמור אתה אפילו הכי סתם לן רבי כרבי יהודה. והתם מסיק א"ר ביבי אמר ריב"ל מעשה בפרידה של בית רבי שמתה ושיערו חכמים את דמה ברביעית וכו' עד מאי (קרי) [הוי] עלה אמר רב יוסף רבי יהודה מורינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה כשמעתיה דאמר דם נבילות מקולי בית שמאי ומחומרי בית הילל ואמר רבי יוסי בר יהודה אף כשטימאו בית הילל לא טימאו אלא ברביעית [הואיל] לכשיקרש יעמוד על רביעית. ואיתא נמי בפרק המוציא יין [שבת ע"ז ע"א]. נמצא שהאריך ימים. שהוא היה מתלמידי רבי עקיבא ורבי טרפון והאריך ימים עד שרבי היה נשיא.
ועל הא דמנחות גרסינן בתוספתא דמנחות פרק המקדיש את העוף [פי"ב ה"ג] הרי עלי מאה עשרונים להביא בכלי אחד כופין אותו ומביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד, ואם הביא מחצה בכלי (זה) אחד ומחצה בכלי אחד לא יצא. בשני כלים מביא מחצה בכלי אחד ומחצה בכלי אחד וכו'. עד אמר רבי שמעון אמרו לי חבריי מפני מה האומר הרי עלי ששים עשרון ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר אמרתי להן אמרו אתם. אמרו לי שכן הציבור מביא ביום טוב ראשון [של חג] שחל להיות בשבת ששים. אמרתי להן והלא ששים ואחד מקריבין. אמרו לי מיעוט ליחיד מן הציבור אחד. אמרתי להן והלא אלו קריבין שחרית ואלו בין הערבים. ד"א והלא יש שם פרים אילים וכבשים ואין מערבין מנחתם זה בזה. אמרו לי אם לאו אמור אתה. אמרתי להם סולת מנחה בלולה בשמן. מנחה ששולט בה לבוללה וכו', עד הוי כל השיעורים שבתורה קצובין הן. הרי מן הברייתא משמע שכל חביריו של רבי שמעון קמו להו בחד טעמא כסתם המשנה אלא שרבי יהודה היה ממונה לאותה שררה להשיב לשואלים. ונראה כי רבי אליעזר המודעי אע"פ שנמנה באחרונה היה זקן מהן.
ושמעתי הא דגרסינן בעירובין שלהי פרק חלון [פ"א ע"ב] ובפרק דיני ממונות וזה בורר לו [סנהדרין כ"ד ע"ב] (דגרסינן) גופא אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום ששנה רבי יהודה אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים. שמעתי מפני שהיה ראש המדברים, וכשהיה מתחיל דבריו, ובתוך דבריו היה אומר אימתי או במה דברים אמורים, (הרי) לא בא לחלוק אלא לפרש. אבל שאר התנאים באים לחלוק. לפי שבני מחלוקתם כשהיו שונין דבריהם לא שנו אלא כמו שקבלה בידם בלא חילוק. וכשיגרס היו אומרים [לו] פרש, שכך יש לומר בד"א הוא כך או כך וכן אמרתי. דגרסינן בפרק ראשון דמסכת סוכה [י"ח ע"א] דרש רבי יהודה בר אלעאי בית שנפחת וסיכך על גביו כשרה אמר לפניו רבי ישמעאל ב"ר יוסי רבי פרש כך אמר אבא ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה. ורבי יהודה נמי הכי סבירא ליה דדוקא פחות מארבע אמות. כדמוכח סוגיא דשמעתא דההיא גמרא.
ואלו המשניות ששנינו בהן אימתי, במסכת שבת פרק מפנין [קכ"ח ע"ב] תנן האשה מדדה את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור. ועל ההיא דפרק רבי אליעזר דתולין את המשמרת [שם קל"ז ע"ב] דמסקינן וחכמים אומרים אין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביום טוב (ובזמן שנתן לתוכה מערב יום טוב). גרסינן עלה בתוספתא [שם פי"ז ה"א] אמר רבי יהודה "אימתי אמרו" נותנין לתלויה ביום טוב בזמן שנתן לתוכה מערב יום טוב לא נתן לתוכה מערב יום טוב לא יתן לתוכה ביום טוב. והכא קתני "אימתי אמרו". אבל "אימתי" בסתם לא קתני. אע"ג דאימתי דברייתא משמע דבא לחלוק נראה לי דהכא אתא לפרש. דהא מסקינן הכא [קל"ז ע"ב] דהא דקאמר רבי אליעזר תולין את המשמרת ביום טוב, משום דסבר לה כרבי יהודה דאמר אף מכשירי אוכל נפש דוחין את יום טוב. ופרכינן אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב מכשירין שאפשר לעשותן [מערב יו"ט] מי שמעת ליה. ופרקינן דרבי אליעזר עדיפא מדרבי יהודה דרבי אליעזר פליג ואמר דאע"ג דאפשר לתלות את המשמרת מערב יום טוב אעפ"כ אם לא תלה יתלנה לכתחילה כדקאמר נמי גבי מכשירי מילה [שבת ק"ל ע"א] דבמקומו היו כורתים עצים לעשות פחמים לעשות איזמל. [אבל] רבי יהודה סבר לה כרבנן במכשירין שאפשר לעשותן מאתמול דלא דחו יום טוב. ובמכשירין דאי אפשר מיקל. ואפילו הכי קתני דדוקא כשנתן לתוכה מערב י"ט אז מותר לתת בי"ט. כ"ש לרבנן דמחמרי דאית להו סברא דרבי יהודה. דהא גבי שמחת י"ט מסקינן במס' ביצה פ' המביא [כ"ח ע"ב] דר' יהודה לקולא ורבנן לחומרא.
בפ"א דמסכת מגילה [ה' ע"א] א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסים בשני ובחמשי [אבל] מקום שאין נכנסים בשני ובחמשי אין קורין אותה אלא בזמנה. וזו משנה היא. ובגמרא [שם ב' ע"ב] מייתי ברייתא א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקונם וישראל שרויים על אדמתם אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. וההוא אימתי דברייתא פליג. דלר' עקיבא דסתימאה הוא ליכא לאוקמי. מיהו לרבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא לפרושי אתא. דמהא שמעינן דפליגי רבנן עלה דרבי עקיבא. ומיהו לרבי יוחנן דאמר זו דברי רבי עקיבא סתימאה ובאיכא דאמרי דאפילו בזמן הזה כפרים מקדימין נראה דאף אימתי דמתניתין נמי פליג רבי יהודה. ובדיוקא דרב אשי דדייק דמקום שנכנסים שני וחמשי קורין ואפילו בזמן הזה. והא רבנן היא, דאילו לרבי עקיבא דדריש זמנים הרבה תקנו להם חכמים אע"פ דרבנן נמי אית להו האי דרשא רבנן סברי דוקא היכא דנכנסין להן שני וחמשי. ורבי עקיבא לית ליה לרבי יוחנן דאמר פליגי. ואין לומר דאליבא דרבי עקיבא הוא דאמר רבי יהודה. דאין המשמעות כך. אם לא לפי דוחק גדול. דלרבי יוחנן לא קשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה. ודוקיא דרב אשי נמי לית ליה.
גרסינן בפרק אותו ואת בנו [חולין פ"ג ע"א] המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט וכו' אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל בזמן שיש לו ריוח אין צריך להודיעו.
גרסינן בפרק כיסוי הדם [שם פ"ח ע"א] דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי יהודה [אימתי] בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטר מלכסות. ובגמרא תנו רבנן דמו וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות רבי שמעון בן גמליאל אומר בד"א בזמן שלא כיסה דם הנפש אבל כיסה דם הנפש פטור מלכסות. ומסיק דרבנן סברי דמו כל דמו משמע ורבי יהודה סבר דמו מקצת דמו משמע. ורבי שמעון בן גמליאל דמו המיוחד משמע. ולכאורה משמע דהאי אימתי פלוגתא היא. אם לא נפרש דמתניתין רבי יהודה קא מפרש לה וכולה רבי יהודה היא. אבל הברייתא ודאי חולקת היא. וההיא אימתי דברייתא ודאי פליגא כמו שפירש רבינו תם זל"ע בספר הישר.
וההיא פ"א דגיטין [ז' ע"ב] דתניא עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אבל בזמן שהספינה אינה גוששת פטור ואמר רבי זירא עציץ נקוב המונח על גבי יתידות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן. אלמא אימתי דברייתא לחלק. וכן הוא נמי בספרים כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה במשנתינו אבל בברייתא פשיטא דלחלוק קאתי.
מיהו אמוראי אחריני לית להו דרבי יהושע בן לוי. דהא רבי יוחנן פליג על במה. וכן שמואל. וכן רב שיזבי אמר רב חסדא אההיא דתנן בפרק חלון [עירובין פ' ע"ב] נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיעו. ואמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין [בין] לדעתו [בין שלא לדעתו]. ורמי בר חמא פליג אפילו באימתי כדאיתא בפרק זה בורר [סנהדרין כ"ד ע"ב] בבבא אלו הן הפסולין המשחק בקוביא וכו' ואמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין להם אומנות אלא היא. ופליג רמי בר חמא אדרבי יהושע בן לוי ואמר רבי יוחנן דאפילו אימתי נמי סבר דפליג.
ומיהו אשכחן אימתי בברייתא דלא פליג. כי ההיא דסדר יומא פרק הוציאו לו [ס' ע"א] דתנן התם כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום. ובגמרא תנו רבנן כל מעשה יום הכיפורים וכו'. עד אמר רבי יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל בדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשוי עשוי אמר ר' נחמיה אימתי בדברים שנעשים בבגדי לבן בין מבפנים בין מבחוץ, אבל דברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשוי עשוי ואמר רבי יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם לחוקת עולם וכו'. מדקאמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ולא קאמר וכולן מקרא אחד דרשו ולא מפרש אלא טעמייהו דרבי יהודה ורבי נחמיה מכלל דמתניתין לא פליגא למימר טעם שלישי דאפילו דברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ ליעכבי. הא לא אמרינן. ואין לומר מתניתין דקתני סתם כל מעשה יום הכיפורים וכו' אליביה דרבי נחמיה היא, הילכך (אתא רבי) [תנא דמתניתין ורבי] יהודה לא פליגי. דכיון דסתם לן תנא באיזהו מקומן [זבחים מ"ז ע"א] דשירים לא מעכבי כדתנן בהדיא גבי פר ושעיר של יום הכיפורים שירי הדם היה שופך על מערבו של מזבח החיצון ואם לא נתן לא עיכב. ושמעינן ליה לרבי נחמיה בהדיא דאמר שירים מעכבי כדאיתא בשלהי השוחט ומעלה בחוץ [שם קי"א ע"א] ומייתינן ליה נמי הכא בסדר יומא [ס' ע"ב]. מסתברא דלא כרבי נחמיה. ואע"ג דלא מסתברא לן נמי אליבא דרבי יהודה אי מעכבי אי לא. מיהו אין הדיוק כל כך מחוור.
ואשכחן נמי בד"א במשנתינו דבהדיא פליגי, בההיא דשלהי פרק (כהן) המשוח [סוטה מ"ד ע"ב] דתנן התם במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ובגמרא מפרש רבי יוחנן מצוה וחובה דתנא קמא ורבי יהודה. ורבא מסיק במאי פליגי. ומכל מקום פליגי. וי"ל דבכי האי גוונא ודאי פלוגתא היא.
ורבי יהודה היה תלמידו של רבי טרפון [מגילה כ' ע"א, נדרים מ"ט ע"ב, יבמות ק"א ע"ב] כמו שכתבתי למעלה. ותלמידו של ר"ע ושל רבי יהודה בן בבא כדאיתא בפ"א דסנהדרין [י"ד ע"א] שהוא סמכו. ושל רבן גמליאל כדאיתא בפרק התערובת [זבחים ע"ט ע"א] גבי מין במינו. וגם תלמיד היה לרבי אילעאי אביו. דהכי גרסינן בגמרא ראשונה דהקומץ רבא [מנחות י"ח ע"א]. א"ר כשהלכתי אצל רבי אלעזר בן שמוע למצת מידותיי ואמרי לה למצת מידותיו מצאתי(ו) יוסף הבבלי יושב לפניו אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר אמר לו כשר וכן ערבית וכן צהרים וכן שחרית אמר לו כשר. במנחה אמר לו כשר אלא שרבי אליעזר וכו'. עד אלא שרבי יהודה פסול שנה לי וכו'. עד הא מפני שרבי יהודה בנו של רבי אילעאי, ורבי אילעאי תלמידו של רבי אליעזר שנה לו [משנת רבי אליעזר].
